טיפול סיעודי בעולם: מה אפשר ללמוד ממדינות אחרות?

כיצד נראה טיפול סיעודי לטווח ארוך ברחבי העולם

ברחבי העולם, גם מדינות עשירות נאבקות להרשות לעצמן טיפול ארוך טווח עבור אוכלוסיות מזדקנות. רובן מוציאות יותר מארצות הברית, באמצעות מימון ממשלתי או ביטוח שאנשים נדרשים להשיג.

חלק מהמדינות מגנות על אנשים מפני מיצוי כל הכנסתם או עושרם עבור טיפול ארוך טווח; אך כמו בארצות הברית, אנשים מהמעמד הבינוני ואנשים אמידים במדינות רבות, יכולים לשאת בחלק ניכר מהעלויות.

אתר קו למעסיק, המספק ייעוץ למעסיקי מטפלים זרים, מונה את 5 המדינות המובילות בעולם בכל הנוגע לטיפול סיעודי ארוך טווח.

יפן

ביטוח בריאות ארוך טווח הוא חובה לאזרחים יפנים בני 40 ומעלה, בעוד שבארצות הברית רק חלק קטן מהאנשים רוכשים כיסוי מרצונם. מחצית מהמימון לתוכנית הבריאות של יפן מגיע מהכנסות מס ומחצית נוספת מפרמיות. מבוגרים תורמים 10% עד 30% מעלות השירותים, בהתאם להכנסתם, והביטוח מכסה את השאר. כמו כן יש סכום מקסימלי שאנשים חייבים להוציא מהכנסתם, לפני שהביטוח מכסה את יתרת העלות.

ביפן עובדים יכולים לקחת עד 93 ימי חופשה בתשלום כדי לסייע לקרובי משפחה עם צורכי טיפול ארוך טווח. המדינה מקצה מנהל טיפול מקצועי לכל אדם המשתמש בשירותים אלו; כל מנהל מפקח על כ-40 מבוגרים. בשנת 2020, יפן הוציאה 2% מהתוצר המקומי הגולמי שלה על טיפול ארוך טווח, כלומר 67% יותר ממה שהוציאה ארצות הברית באותה שנה.

הולנד

ההולנדים כללו טיפול ארוך טווח במערכת הבריאות האוניברסלית שלהם מאז 1968. תוכנית ביטוח ציבורית אחת משלמת עבור בתי אבות ומסגרות מוסדיות אחרות, ותוכנית נוספת אחרת משלמת עבור טיפול סיעוד וטיפול אישי בבית. ההרשמה לתוכנית היא חובה. משלמי המסים ההולנדים תורמים כמעט 10% מהכנסתם לפרמיות ביטוח, עד לסכום קבוע כלשהו.

תשלומי ביטוח בריאות מכיסם של האזרחים מסתכמים בכ-7% מעלות הטיפול המוסדי. כמו כן תשלומי מיסים כלליים מממנים תוכנית בריאות שלישית, בה עיריות מספקות סיוע כספי ותמיכה חברתית לקשישים החיים בבית.

בהולנד אין ביטוח פרטי לטיפול ארוך טווח. המדינה הוציאה 4.1% מהתוצר המקומי הגולמי שלה על טיפול ארוך טווח בשנת 2021, יותר מכל מדינה אחרת שעוקבת אחר הארגון לשיתוף פעולה ופיתוח כלכלי, ופי 4 מהסכום שהוציאה ארצות הברית.

קנדה

פרובינציות וטריטוריות בקנדה מממנות שירותי טיפול ארוך טווח באמצעות הכנסות כלליות ממסים. הכסף שתוקצב לא תמיד מספיק כדי לכסות את כל השירותים, וחלק מהיישובים נותנים עדיפות לבעלי הצרכים הגדולים ביותר.

סכום הסובסידיות שאנשים יכולים לקבל, העלויות שעליהם לשלם מכיסם וזמינות השירותים משתנים לפי פרובינציה וטריטוריה, כפי שקורה בארצות הברית עם תוכניות מדיק-אייד ממלכתיות. תמהיל הספקים משתנה וגם הוא אזורי. לדוגמה, טיפול בבתי אבות בקוויבק מנוהל ברובו על ידי מערכת ציבורית, בעוד שבתי אבות באונטריו הם בעיקר למטרות רווח.

ראוי לציין שמערכת הטיפול ארוך הטווח של קנדה נפרדת ממערכת הבריאות הלאומית שלה, אשר משלמת עבור בתי חולים ורופאים ללא עלויות היוצאות מכיס החולים. בשנת 2021, קנדה הוציאה 1.8% מהתמ"ג שלה על טיפול ארוך טווח, 80% יותר ממה שהוציאה ארצות הברית.

בריטניה

רשויות מקומיות בבריטניה משלמות עבור רוב הטיפול ארוך הטווח, באמצעות מיסים ומענקים ממשלתיים מרכזיים. ספקים פרטיים מספקים בדרך כלל את השירותים. תרומות ממשלתיות מבוססות על צורך כלכלי, כאשר בדרך כלל נדרשת השתתפות עצמית.

כמו בארצות הברית, אנשים מהמעמד הבינוני והעשירים משלמים את רוב או את כל העלויות בעצמם. שלא כמו בארצות הברית, הממשלה מספקת תשלומים ישירות לאנשים בעלי הכנסה נמוכה, כדי שיוכלו להעסיק עובדים שיטפלו בהם בבתיהם.

בריטניה נקטה גם צעדים כדי להגן על אנשים מאיבוד כל עושרם כדי לשלם עבור טיפול ארוך טווח. היא מסבסדת טיפול לאנשים עם חסכונות ורכוש של פחות מ-30,000 דולר, בעוד שבארצות הברית רוב האנשים אינם זכאים למדיק-אייד עד שניצלו את כל נכסיהם מלבד 2,000 עד 3,000 דולר.

בשנת 2022 הציעה ממשלת בריטניה להרחיב את הסובסידיות לאנשים שיש להם עושר ורכוש של עד 105,000 דולר, עם מגבלה לכל החיים של כ-100,000 דולר על כמה כל אחד מוציא על טיפול רפואי ארוך טווח, לא כולל מגורים ואוכל בבית אבות. התוכנית נדחתה לשנת 2025. בשנת 2021, בריטניה הוציאה 1.8% מהתמ"ג שלה על טיפול ארוך טווח, 80% יותר מאשר ארצות הברית.

סינגפור

סינגפור הנהיגה לאחרונה מערכת של ביטוח סיעודי חובה עבור ילידי 1980 ואילך. אזרחים ותושבי קבע נרשמים אוטומטית לתוכנית ביטוח בשם CareShield Life החל מגיל 30. עליהם לשלם פרמיות עד פרישתם או עד גיל 67 (המאוחר מביניהם), או עד לקבלת אישור להשתמש בשירותים.

הממשלה מסבסדת 20% עד 30% מהפרמיות עבור אלו המרוויחים כ-2,000 דולר לחודש או פחות. התשלומים החודשיים מתחילים בכ-440 דולר. סובסידיות ממשלתיות לבתי אבות וטיפול מוסדי אחר, יכולות לנוע בין 10% ל-75%, בהתאם ליכולת התשלום. אלו המרוויחים יותר מ-2,000 דולר לחודש אינם מקבלים תמיכות.

תוכנית CareShield אופציונלית עבור סינגפורים ילידי 1979 או קודם לכן; הם מכוסים במסגרת תוכנית ישנה יותר, התנדבותית. סינגפור מספקת גם מענק כספי חודשי המותאם לתנאי הכנסה (כ-290 דולר) כדי לסייע בהוצאות הטיפול.

ואיפה נמצאת ישראל?

בישראל יש מספר "שכבות הגנה" בכל הנוגע לביטוחי בריאות וסיעוד. מעבר לביטוח בריאות בסיסי שמגיע מקופות החולים, רצוי מאוד לעשות גם ביטוח בריאות פרטי שמכסה על טיפולים ובדיקות נוספים.

הביטוח הסיעודי בישראל מגיע גם הוא בשתי "שכבות" – הראשונה היא גמלת סיעוד של הביטוח הלאומי, והשנייה ביטוח סיעודי קבוצתי דרך קופות החולים. בעבר הייתה אפשרות גם לביטוח סיעודי פרטי, אך לא ניתן לרכוש אותה עבור מבוטחים חדשים החל מ-2019.

ישראל מוציאה רק 0.8% מהתמ"ג על טיפול ארוך טווח – פחות אפילו מארצות הברית, במקום 18 מתוך 20 לפי נתוני הניו יורק טיימס נכון ל-2021. למרבה הצער, הביטוחים הסיעודיים בישראל נמצאים כיום במשבר חסר תקדים. אם המדינה לא תתערב, מיליונים עשויים למצוא את עצמם ללא טיפול סיעודי בשעת הצורך.

 קרדיט תמונה  – pixabay